פסק-דין בתיק ת"א 19386-08-10

            מבוא

1.         בפניי שתי תביעות מאוחדות שעניינן בפסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, במסגרת בג"צ 9233/01 נח ההתאגדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה (להלן: " בג"צ נוח הראשון").

            במסגרת פסק דין זה, קבע בית המשפט העליון, כי הפרקטיקה שהייתה נהוגה בהלעטת אווזים, הינה פרקטיקה אסורה, על פי חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד - 1984 (להלן: " החוק").

            עוד ביטל בית המשפט העליון, בפסק הדין הנ"ל, את תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הלעטת אווזים) התשס"א - 2001 שעניינם בפרקטיקה שהייתה נוהגת בכל הקשור להלעטת אווזים.

2.         התובעים בשני התיקים המאוחדים, עוסקים, כך לטענתם, מזה שנים רבות בגידול אווזים ופיטומם.

            התובעים בת"א, 19377-08-10 היו בעלי מדגרת אווזים ולטענתם, הדגירו 75% מאפרוחי האווזים שהודגרו בארץ.

            התובעים בת"א, 19386-08-10 היו בעלי מפטמה ליצור כבד אווז וכן עסקו בגידול אווזים שתכליתם ייצור ואספקה עצמית של אווזים המיועדים לפיטום.

3.         תחילה הוגשו שתי תביעות נפרדות, האחת בפניי והשנייה בפני חברי, כב' השופט יונתן אברהם, אולם לבקשת הצדדים ובהסכמת חברי השופט י. אברהם, אוחדו שתי התביעות בפניי.

4.         לאחר הליכים מקדמיים שונים ומשונים שארכו זמן רב (ראה לעניין זה החלטתי מיום 2.7.12) הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני ולפיו, הדיון בתביעות יפוצל, כך שתחילה תידון שאלת החבות ורק לאחר מכן, תידון שאלת הנזק, אם וככל, שייקבע שאכן יש חבות כלשהי למדינה. 

            עוד יובהר, כי מלכתחילה אחת מעילות התביעה, הייתה גם עילת רשלנות של הנתבעת, שכן, לטענת התובעים המדינה התרשלה ב" טיפולה והתייחסותה לפרשת סגירת ענף פיטום ומדגרות ...".

            אולם, במסגרת ההסדר הדיוני, חזרו בהם התובעים (כולם) מטענת הרשלנות אותה יחסו למדינה, ומיקדו טענותיהם רק בפגיעה בזכויות חוקתיות, ועל כך בהרחבה להלן.

            טענות הצדדים

5.         לטענת התובעים עקב הפגיעה בזכויותיהם החוקתיות נגרם להם נזק של מיליוני שקלים, לכל זוג תובעים, אלא שמשיקולי תשלום אגרה, העמידו התובעים (כל זוג מהם, כאמור) את תביעתם על סך של 2,500,100 מיליון ש"ח בלבד.

6.         טענתם של התובעים הינה, כי החלטת בית המשפט העליון אשר בעקבותיה אסרה, סופו של דבר, מדינת ישראל את המשך פיטום והלעטת האווזים, פגעה בזכות הקניין שלהם, פגיעה שאינה מידתית וזאת בניגוד לחוקי היסוד, כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.

            משנפגעה זכות חוקתית, כך לטענת התובעים, ממילא יש להכיר בסעד החוקתי הנגזר ממנה והוא סעד הפיצוי והחזרת המצב לקדמותו.

7.         התובעים טוענים, כי הנתבעת הפרה את זכויותיהם החוקתיות ומשכך, יש לחייבה בפיצויים.

            התובעים ערים לכך שאין פסיקה המחייבת הטלת פיצויים במקרה של הפרת זכויות חוקתיות, אולם לטענתם, המלומדים השונים כמו גם בתי המשפט בערכאות שונות הביעו דעתם לא אחת, כי מן הראוי לפסוק פיצויים בגין הפרת זכות חוקתית.

            האם הפרה הנתבעת זכות חוקתית כלשהי? על כך להלן.

8.         התובעים כך בסיכומיהם, סוקרים בהרחבה את זכות היסוד שלהם לחופש העיסוק, זכות שנגדעה עקב פסיקתו של בית המשפט העליון.